זוּגוֹת™על פרויקט זוגות
פרויקט זוגות נולד משאלה אחת: למה אנחנו מחפשים בן או בת זוג באותה שיטה שבה אנחנו קונים מקרר?
הבעיה עם פרופילים
אתרי היכרויות קלאסיים בנויים כמנוע חיפוש: מסננים לפי גיל, גובה, עיר, הכנסה ורמת דתיות — ומקבלים רשימה. השיטה הזאת עובדת מצוין למוצרים שאפשר לתאר במפרט. בני אדם הם לא כאלה. מה שגורם לנו להתחבר למישהו — ההומור שלו, הקצב שלו, איך מרגישים לידו — לא נכנס לאף שדה בטופס. וכשמסננים לפי שדות, מסלקים מראש בדיוק את מי שאולי היה מתאים.
המחקר שמאחורי הפרויקט
בשנת 2008 פרסמו ג׳ף פרוסט, זואי צ׳אנס, מייקל נורטון ודן אריאלי מחקר בשם People Are Experience Goods: Improving Online Dating with Virtual Dates. הם הראו שאנשים הם מוצר חוויה — כזה שאי אפשר להעריך בלי לחוות אותו — והציעו פתרון: לפני שנפגשים במציאות, יוצאים לדייט וירטואלי. במחקר, המשתתפים שוטטו יחד בגלריית אמנות כעיגולים צבעוניים, שוחחו בזמן אמת, והיצירות על הקירות שימשו קרש קפיצה לשיחה. התוצאה: אותם זוגות חיבבו זה את זה יותר כשנפגשו אחר כך פנים אל פנים.
מה בנינו
פרויקט זוגות מיישם את הדייט הווירטואלי הזה כמעט אחד לאחד, ומתאים אותו לקהילה הדתית על כל הקשת — מחילוני ועד חרדי. הסינון המוקדם מצומצם למינימום ההכרחי: רמת שמירת מצוות והטווח שמקובל עליך, גיל ואילוצים אמיתיים. כל השאר קורה בגלריה.
למה אין תמונות בחדר
בחדר הדייט אין תמונות פרופיל — לא כי שכחנו, אלא כי המחקר טוען נגדן. תמונה גורמת לנו לשפוט לפני שהספקנו להכיר, ובדיוק את השיפוט המוקדם הזה הדייט הווירטואלי בא לעקוף. התמונות נאספות בהרשמה ונחשפות רק אחרי דייט, כששני הצדדים סימנו עניין, וכל עותק מסומן בסימן מים ייחודי לצופה.
השם
זוּגוֹת — ריבוי של זוג. הפרויקט מוכר גם בשם פרויקט זוגות, וזה השם שבו רוב האנשים מחפשים אותו.
מוכנים לנסות?
ההרשמה קצרה, והדייט הראשון מתחיל בגלריה — לא ברשימת פרופילים.