זוּגוֹת™מה חשוב לך שיהיה דומה? הנוסחה ששינתה את חישוב ההתאמה
7 דקות קריאהמאת צוות פרויקט זוגות
שני אנשים יכולים לענות בדיוק אותה תשובה על שאלה, ועדיין לא להתאים. שני אנשים אחרים יכולים לענות תשובות שונות על אותה שאלה, ולהתאים מצוין. ההבדל בין שני המקרים הוא לא בעמדה — הוא בשאלה כמה העמדה הזאת בכלל חשובה להם.
הבעיה עם השוואת עמדות
נניח שמערכת שידוכים שואלת אותך לדרג את רמת שמירת ההלכה שלך ביומיום בסולם של 1 עד 5. אתה עונה 4. מועמדת שנייה עונה 4 גם היא. המערכת רואה מרחק אפס, ומכריזה על התאמה מלאה בסעיף הזה. נשמע הגיוני.
אבל עכשיו קחו מקרה שני: אתה עונה 4, והמועמדת עונה 3. מרחק של דרגה אחת. המערכת מורידה נקודות. השאלה שאף אחד לא שאל היא — האם המרחק הזה בכלל משנה לשניכם? יכול להיות ששניכם אנשים שהנושא הזה גמיש אצלם, שאתם מכירים זוגות מצוינים שלא מיושרים בו בדיוק, ושדרגה אחת של הפרש היא בשבילכם רעש. ויכול להיות בדיוק ההפך: ששניכם רואים בזה את עמוד השדרה של הבית שתקימו, ושדרגה אחת של הפרש היא בשבילכם תהום.
אותו מספר בדיוק — מרחק של 1 — מתאר במקרה הראשון אי־התאמה זניחה ובמקרה השני אי־התאמה מהותית. מערכת שמסתכלת רק על העמדות לא יכולה להבחין ביניהם, כי המידע שמבדיל אותם פשוט לא נאסף.
נומותטי מול אידיאוגרפי
בפסיכולוגיה יש שם להבחנה הזאת. גישה נומותטית מודדת את כולם בסרגל אחד: אותן שאלות, אותם משקלים, אותה נוסחה לכל אדם. גישה אידיאוגרפית מודדת כל אדם בסרגל שהוא עצמו הגדיר: אותן שאלות, אבל המשקל של כל שאלה נקבע על ידי הנשאל.
רוב שאלוני ההתאמה הם נומותטיים. הם מניחים שאם שאלה נמצאת בשאלון, היא חשובה — ובאותה מידה — לכל מי שממלא אותו. ההנחה הזאת נוחה לחישוב ופשוט לא נכונה. אנשים לא רק נבדלים בתשובות שלהם; הם נבדלים גם בשאלה אילו תשובות בכלל חשובות להם.
הנוסחה עצמה
החישוב לכל פריט הוא מכפלה של שני גורמים. הגורם הראשון הוא הקרבה: לוקחים את המרחק בין שתי העמדות ומחסירים אותו מהמקסימום של הסולם. שני אנשים שענו אותו דבר מקבלים את הציון המלא, ושני אנשים בקצוות מנוגדים מקבלים את המינימום.
הגורם השני הוא המשקל: ממוצע דירוגי החשיבות שנתנו שני הצדדים לפריט. אם שניהם סימנו שחשוב להם מאוד להתאים בנושא הזה, הפריט נכנס לחישוב במלוא כובדו. אם אחד מהם אדיש, המשקל יורד. אם שניהם אדישים, המשקל שואף לאפס.
מכפלה של השניים היא כל הסיפור. קרבה גבוהה בפריט שאיש לא מייחס לו חשיבות תורמת מעט מאוד — וזה נכון, כי אין שום סיבה לתגמל זוג על כך שהוא מיושר בדבר ששניהם לא מתעניינים בו. ולהפך: פער בפריט ששני הצדדים דירגו כקריטי נחתך בכל הכובד, כי שם הפער באמת יכריע.
הפרט הקטן שמכריע: אדישות חייבת לשוות אפס
יש כאן החלטה טכנית שנראית שולית ואינה כזאת. כשממירים דירוג חשיבות מסולם 1 עד 5 למשקל, הדרך הטבעית היא לחלק במקסימום: דירוג 1 הופך ל־0.2, דירוג 5 הופך ל־1. הבעיה היא שדירוג 1 פירושו "לא חשוב לי בכלל" — ובכל זאת הפריט ממשיך להיכנס לחישוב בחמישית מהמשקל.
זה לא זניח. אדם שסימן במפורש שנושא מסוים לא מעניין אותו עדיין מקבל התאמות שהושפעו מהנושא הזה. הוא ביקש לצאת מהחישוב, והמערכת השאירה אותו בפנים חלקית. לכן ההמרה כאן נעשית אחרת: הסולם נמתח כך שדירוג 1 מתורגם למשקל אפס מוחלט. מי שאמר "לא חשוב" — הפריט שלו באמת יוצא מהמשוואה.
איפה זה מופעל בפועל
בכרטיס האישי יש שלושה פריטי ליבה שכל אחד מהם מקבל את הטיפול הזה בנפרד — עמדה משלו ודירוג חשיבות משלו: רמת שמירת ההלכה ביומיום, היחס ללימוד תורה ורוחניות, והגישה למעורבות עם העולם המודרני.
שלושת הפריטים האלה הופרדו במכוון משאר השאלון. הם מקבלים דירוג חשיבות פרטני, ולא דירוג גורף אחד לכל הקטגוריה, מפני שבציבור הדתי הם הפריטים המכריעים ביותר — ומפני שאנשים באמת נבדלים ביניהם. יש מי שגמיש לגמרי בשאלת המעורבות עם העולם המודרני ובלתי מתפשר בשאלת לימוד התורה, ויש מי שהתמונה אצלו הפוכה. שאלה אחת גורפת הייתה מוחקת את ההבדל.
אותה נוסחה עצמה מופעלת גם על נוסח התפילה, שם המרחק אינו מספרי אלא קטגורי — אשכנז, ספרד, עדות המזרח, תימני ועוד. גם שם השאלה השנייה נשאלת: כמה חשוב לך שבן או בת הזוג יתפללו באותו נוסח. למי שזה עיקרון מכונן, המשקל מלא. למי שזה פרט טכני, המשקל אפס.
מה זה אומר בשבילך כשאתה ממלא את הכרטיס
המסקנה המעשית פשוטה: דירוג החשיבות הוא לא שאלת המשך מנומסת. הוא חצי מהחישוב. אדם שמסמן 5 בכל שאלות החשיבות מבקש למעשה התאמה מושלמת בכל מימד בו זמנית — וכיוון שאדם כזה כמעט לא קיים, התוצאה היא רשימת התאמות קצרה מאוד או ריקה.
מנגד, אדם שמסמן 1 בכל מקום מוותר על היכולת של המערכת להבדיל עבורו בין מועמדים. אם שום דבר לא חשוב, כל אחד מתאים באותה מידה, וזה בדיוק המצב שממנו רצינו לברוח.
הערך האמיתי מתקבל כשהדירוגים מבדילים. שניים־שלושה נושאים שבהם באמת אין לך גמישות, וסימון כן של גמישות בשאר — זה מה שמאפשר למערכת למצוא מישהו שמיושר איתך במה שקריטי, ולא לפסול אותו על סעיף שממילא לא היה מפריע לך.
וזה, בסופו של דבר, מה שהנוסחה של לוץ קונה: לא דיוק מתמטי גדול יותר, אלא הכרה בכך ששני אנשים שממלאים את אותו שאלון בדיוק לא בהכרח נשאלו את אותה שאלה.
מקורות
- Lutz, W., Leon, S. C., Martinovich, Z., Lyons, J. S., & Stiles, W. B. (2006). Therapist effects in outpatient psychotherapy: A three-level growth curve approach. Journal of Counseling Psychology, 53(1), 32–39.
- Neimeyer, G. J. (1984). Cognitive complexity and marital satisfaction. Journal of Social and Clinical Psychology, 2(3), 258–263.
המאמר הבא
דומים או משלימים? שאלה אחת, שתי תשובות הפוכות
הוויכוח הישן על האם בני זוג צריכים להיות דומים או מנוגדים מבוסס על שאלה שגויה. התשובה הנכונה תלויה לגמרי במימד: בערכים ובאורח חיים דמיון מנצח, ובתכונות מולדות — דווקא איזון משלים.