זוּגוֹת™שני הפצעים שמפילים הכי הרבה שידוכים
7 דקות קריאהמאת צוות פרויקט זוגות
אדם שנכנס לכל פגישה עם החשש שזו תהיה האחרונה מתנהג בפגישה אחרת ממי שלא. וההתנהגות הזאת, לא הפחד עצמו, היא לרוב מה שגורם לפגישה להיות האחרונה.
לא תכונה — דרישה
רוב מה שנשאל בשאלון שידוכים מתורגם בסוף להשוואה: כמה שני אנשים דומים במימד הזה. שתי השאלות שכאן עובדות אחרת לגמרי. הן לא מחפשות מישהו דומה — הן מגדירות מה בן הזוג צריך להיות כדי שהקשר יעבוד.
שתי נקודות הרגישות האלה עלו מייעוץ עם מיכל וושטיין כשתי הסיבות השכיחות ביותר לכישלון תהליכי שידוכים באוכלוסייה הזאת — שכיחות יותר מפערים בהשקפה, בגיל או ברקע. ובניגוד לפערים האלה, הן לא נראות בכרטיס.
פחד מדחייה
השאלה שנשאלת ישירות היא: האם את או אתה מוצאים את עצמכם לעיתים קרובות, בפגישות שיצאתם אליהן, חוששים שזו תהיה הפגישה האחרונה.
מי שעונה כן נמצא במצב שיש בו לולאה. הפחד שהפגישה תהיה האחרונה משנה את ההתנהגות בפגישה: אדם מנסה יותר מדי או מוותר מראש, בודק כל הזמן איך הוא נתפס, מפרש כל שתיקה כסימן, ולפעמים מקדים ומסיים בעצמו כדי לא להיות זה שנדחה. כל אחת מההתנהגויות האלה הופכת את הפגישה לפחות נעימה — ובכך מייצרת בדיוק את התוצאה שממנה חששו.
מה שמפרק את הלולאה הוא לא מישהו "מעניין יותר", אלא מישהו שנוכחותו לא מותירה מקום לפרשנות: חם, יציב מאוד, ומסור באופן שקשה לפרש כאמביוולנטיות. בן זוג אמביוולנטי — כזה שלא סוגר, שמשאיר דברים פתוחים, שהתגובה שלו איטית — הוא בדיוק הצירוף שמזין את הפחד ומאשר אותו שוב ושוב.
לכן הכלל כאן הוא דרישה מהצד השני ולא חיפוש דמיון: למי שדירג את הפחד הזה גבוה, מועמד נבדק על חום ועל יציבות רגשית גבוהים בו־זמנית. לא רק על אחד מהם.
צורך באישור
השאלה השנייה נוגעת בכמות ההרגעה שאדם צריך כדי להרגיש בטוח בקשר. גם כאן אין תשובה נכונה — יש טווח, ואנשים באמת נמצאים בנקודות שונות בו.
מי שנמצא בקצה הגבוה צריך בן זוג עם ביטחון עצמי אמיתי ושיקול דעת שאפשר להישען עליו. לא מישהו שנותן מחמאות — מישהו שיש לו עמדה משלו, שהוא לא מתערער בכל פעם שיש חוסר ודאות, ושאפשר לסמוך על הקריאה שלו את המציאות.
הצירוף הבעייתי כאן הוא שני אנשים שמחפשים את אותו הדבר. כששניהם זקוקים לאישור, אין מי שייתן אותו: כל אחד מהם מחכה שהשני יאשר קודם, וכל חוסר ודאות הופכת לשאלה פתוחה ששניהם לא יכולים לסגור. זה לא כישלון של מי מהם — זו בעיה מבנית של הצירוף.
למה זה נמדד לכל כיוון בנפרד
פרט טכני שראוי להסבר: שני הכללים האלה נבדקים לכל צד בנפרד, ולא כתכונה של הזוג. פחד הדחייה של אחד מהצדדים יוצר דרישה מהצד השני — ואם גם לצד השני יש פחד כזה, נוצרת דרישה נוספת בכיוון ההפוך. השתיים מצטברות.
אותו אדם יכול גם לדרג גבוה בשתי השאלות, ואז שני הכללים רצים עבורו במקביל. זה לא כפל — אלה שתי דרישות שונות: הפחד מדחייה דורש חום, הצורך באישור דורש ביטחון עצמי, ובן זוג יכול להיות אחד מהם בלי להיות השני.
ועוד פרט: מי שלא עומד בדרישה כזאת לא מקבל ניקוד נמוך — הוא פשוט לא מוצע. מה שהניקוד מדרג בסעיף הזה הוא כמה מעבר לרף המועמד נמצא, כך שעוגן חם ויציב במיוחד מדורג מעל מי שרק עומד בתנאי.
הדברים שלא נכנסים לתיבת סימון
לצד שתי הסקאלות יש גם שאלות פתוחות, והן קיימות מסיבה פשוטה: הדברים שאנשים באמת לא יכולים לחיות איתם כמעט אף פעם לא מופיעים ברשימה. "צעקות" אינה תיבת סימון. "חוסר שאפתנות" אינה תיבת סימון. "מישהו שלא מדבר על מה שקורה לו" אינה תיבת סימון.
התשובות האלה נקראות כקווים אדומים ונבדקות מול מועמדים — לא כדי לדרג, אלא כדי לפסול. קו אדום אמיתי אינו סעיף שאפשר לפצות עליו בעוד נקודות במקום אחר, וזו בדיוק הסיבה שהוא צריך להישאל בשפה חופשית ולא כשדה.
למה כדאי לענות על זה בכנות
הפיתוי לצמצם כאן הוא אמיתי. אף אחד לא רוצה לסמן על עצמו שהוא חושש מדחייה או שהוא צריך הרבה אישור, ובוודאי לא בטופס.
אבל שימו לב מה קונה הצמצום. מי שמדרג את עצמו נמוך יותר ממה שהוא באמת מקבל מועמדים שלא נבדקו על חום או על יציבות — כלומר, בדיוק את סוג בן הזוג שמולו הפצע הזה ייפתח שוב. השאלון לא בוחן אתכם; הוא קובע לפי מה מסננים עבורכם.
ובכיוון השני: מי שמדרג גבוה מקבל רשימת מועמדים קצרה יותר, אבל כזו שכל מי שנמצא בה עבר בדיקה על התכונה שהכי משנה לו. זו עסקה טובה.
המאמר הבא
מה מעגל החברים שלך מגלה על מי שיתאים לך
אנשים מתארים היטב את בן הזוג שבנו בראש, ופחות טוב את מי שהם באמת ירגישו איתו טוב לאורך שנים. האופן שבו אדם מתנהג בחבורת החברים הקיימת שלו הוא התנהגות נצפית, ולכן מנבא טוב יותר.