זוּגוֹת™שלושה סנטימטרים: על הפילטרים היבשים ומה הם עולים
7 דקות קריאהמאת צוות פרויקט זוגות
אדם מגדיר טווח גובה, ומרגע זה המערכת מסתירה ממנו את כל מי שנמצא מחוץ לו — כולל מועמד שהיה מתאים לו בתשעים ושניים אחוז בכל מימד אחר. הוא לעולם לא יידע שהמועמד הזה היה קיים.
פילטר יבש
יש שני סוגים של קריטריונים בכל מערכת שידוכים. יש קריטריונים שמתארים מי אתה — השקפה, אופי, אורח חיים, ערכים — ויש קריטריונים שהם פשוט מספרים או שדות: גיל, גובה, אזור מגורים, סגנון כיסוי ראש.
לסוג השני אפשר לקרוא פילטרים יבשים. הם קלים לאיסוף, קלים להשוואה, ולכן הם מקבלים בכל אתר היכרויות מקום גדול בהרבה ממה שהם ראויים לו. אתר שמתקשה למדוד כימיה ימדוד גובה — לא כי גובה חשוב יותר, אלא כי גובה זמין.
המחקר על היכרויות מקוונת מצביע בדיוק על הנקודה הזאת: מערכות מקוונות מייחסות משקל עודף למאפיינים שנוח לחפש לפיהם, בעוד שמה שקובע אם קשר יעבוד הוא מאפיינים חווייתיים — הומור, נינוחות, קצב שיחה — שאף שדה לא לוכד.
ובכל זאת, לא לוותר על הפילטרים
המסקנה המתבקשת היא לבטל את הפילטרים היבשים, והיא שגויה. אדם שהגדיר טווח גיל עשה זאת מסיבה, ולעיתים קרובות מדובר בסיבה מהותית לגמרי — תכנון משפחה, שלב חיים, מקום בתהליך. מערכת שמתעלמת מהטווח שהוגדר לא משחררת את המשתמש; היא פשוט מבזבזת את זמנו ומאבדת את אמונו.
אז הפילטרים נשארים חמורים. מי שנמצא מחוץ לטווח שהגדרת לא מוצע לך. זו התנהגות ברירת המחדל, והיא חלה על הרוב המוחלט של המקרים.
היוצא מן הכלל: פעם אחת, ובתנאים
יש מצב אחד שבו הכלל הזה משתנה, והוא מוגדר בצמצום מכוון. כשההתאמה בכל שאר המימדים — ערכים, אופי, אורח חיים, השקפה — יוצאת יוצאת דופן, ומעל לסף גבוה, והחריגה היחידה מהפילטרים היבשים היא חריגה אחת בלבד, ובמרווח קטן — המערכת לא פוסלת בשקט. היא שואלת.
כל שלושת התנאים נחוצים, וכל אחד מהם עושה עבודה. הסף הגבוה מבטיח שלא מטרידים אף אחד בשביל התאמה בינונית. הדרישה לחריגה אחת בלבד מונעת את המצב שבו מועמד מפספס בגיל וגם בגובה וגם באזור, וכל אחת מהן לחוד "קטנה" בעוד הצירוף כבר לא. והמרווח הקטן — שנתיים בגיל, חמישה סנטימטרים בגובה, אזור שכן ולא אזור רחוק — מגדיר מה נחשב פספוס קל.
ואפילו אז, כל שאר הפילטרים החמורים ממשיכים לחול במלואם. התאמה יוצאת דופן לא פותחת שום דבר מלבד אותו סעיף בודד שפוספס בקצת.
למה לשאול ולא להחליט
ההחלטה העיצובית המשמעותית כאן היא שהמערכת לא מרחיבה את הטווח בעצמה. היא מציגה את המקרה למשתמש ומבקשת אישור — ומספרת בדיוק מה החריגה ומה הציון.
ההבדל אינו סמנטי. מערכת שמרחיבה טווחים בשקט מאמנת את המשתמש לא לסמוך על ההגדרות שלו: אם ביקשתי עד גיל שלושים ואני מקבל בני שלושים ושתיים, אני מסיק שהמספרים לא באמת עובדים, ובפעם הבאה אגדיר טווח צר יותר ממה שאני באמת רוצה כדי לפצות. זה מכניס את שני הצדדים למשחק.
שאלה מפורשת עושה את ההפך. היא משאירה את ההגדרה תקפה, ומעבירה את ההחלטה החריגה למי שהיא שייכת לו. ואם התשובה היא לא — זו תשובה לגיטימית לגמרי, והמועמד לא חוזר.
מה זה אומר כשמגדירים טווחים
כמה מסקנות מעשיות. ראשית, כדאי להגדיר את הטווחים כפי שהם באמת, ולא צר יותר "ליתר ביטחון". טווח צר מדי לא משפר את איכות המועמדים — הוא רק מקטין את המספר, ובעיקר חותך את הזנב שבו יושבות ההתאמות החזקות במיוחד.
שנית, כשמגיעה שאלה כזאת — שווה לקרוא את הציון שמופיע בה. הודעה שאומרת שההתאמה באופי ובערכים גבוהה מאוד, ושהפער היחיד הוא שלושה סנטימטרים, נותנת מידע אמיתי. אפשר לומר לא, אבל כדאי לומר לא ביודעין ולא מתוך הרגל.
ושלישית, שווה לשאול את עצמכם מאיפה הגיע המספר. הרבה טווחי גיל וגובה נכתבים משום שצריך למלא שדה, ולא משום שנבחנו. מספר שמעולם לא נבדק מסנן החוצה אנשים באותה יעילות בדיוק כמו מספר ששקלתם בכובד ראש.
מקורות
- Frost, J., Chance, Z., Norton, M. I., & Ariely, D. (2008). People Are Experience Goods: Improving Online Dating with Virtual Dates. Journal of Interactive Marketing, 22(1), 51–61.
- Finkel, E. J., Eastwick, P. W., Karney, B. R., Reis, H. T., & Sprecher, S. (2012). Online Dating: A Critical Analysis From the Perspective of Psychological Science. Psychological Science in the Public Interest, 13(1), 3–66.
המאמר הבא
מה קורה אחרי שאומרים לא
בסוף כל דייט נשאלת שאלה על הסיבה. התשובה לא נאספת לסטטיסטיקה — היא משנה מיד את הפרופיל של מי שענה, ורק שלו. ארבעה מנגנוני למידה, וכלל אחד שאף אחד מהם לא חוצה.